הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הנסב

פסק דין

עניינה של התביעה שבפני בנזקים שנגרמו לתובעים בשל תאונת דרכים מיום 01/04/12.

תמצית טענות הצדדים:

אליבא דתובעת, עת נסעה בנתיב השמאלי בשכונת מקור ברוך בירושלים, סטה הנתבע עם אופנועו לנתיב נסיעתה, פגע בצדו הימני של הרכב, איבד שליטה ונפל על צדו הימני.

לטענת הנתבע, נסיבות התאונה שונות מהמתואר בכתב התביעה. לגישתו, רכב על אופנועו מכיוון רח' בר אילן לרח' יפו, בנתיב השמאלי ולפני התובעת, במסלול נסיעה קבוע ומוכר היטב. כאשר החל הנתבע לבצע פנייה שמאלה, האצה התובעת מהירות נסיעתה ופגעה באופנועו מאחור. בנוסף ובכל הנוגע להיקף הנזק הנטען ע"י התובעת, הרי שברכב התובעת היו "נזקים של צבע ו/או פח טרם לתאונה הנדונה הן מלפנים והן מאחור והן בצדדים".

מאחר שעסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, פסק הדין יהא מנומק באופן תמציתי, בהתאם למצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. בתום שמיעת הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע. עדות התובעת, מעבר למהימנותה, נתמכה בתמונות הנזק ומדו"ח השמאי, המעידים על פגיעה צידית.

גם העובדה שהמראה הצידית של התובעת נפגעה ונפלה (פרוט' 30/04/13, עמ' 10, ש' 2) , מעידה על פגיעה צידית, התומכת בטענות התובעת. במעמד הדיון, לא עלה בידי הנתבע ליתן הסבר מניח את הדעת המבהיר כיצד העובדה שמראת הצד נשברה, מתיישבת עם גרסתו לכך שהתובעת "נתנה לי (מכה) בחלק הקדמי ימני של הרכב והעיפה אותי" (הדגשה הוספה)(פרוט' 30/04/13, עמ' 9, ש' 16).

העובדה שהנתבע לא צרף תמונות המעידות על מיקום הנזק באופנוע, הינה בעוכריו. כידוע, להימנעות מהצגת ראיות קיים משקל ראייתי בלתי מבוטל, ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.7.2008):

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (בפסקה 26 לפסק הדין).

באופן דומה נקבע בפסיקה כי :

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" [ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993); עניין שוורץ, בפסקה 26; קדמי בעמ' 1650-1648]" (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם בנבו 09/05/11).

האמור מקבל משנה תוקף בהינתן טענות הנתבע במכתבו מיום 03/05/12 (ת/1) ולפיהן: "יש לי מסמכים רפואיים, עדים ותמונות של המקום שהיא פגעה בקטנוע וגם תמונות של הכביש המוכיחות מעל כל ספק שאני לא אשם שהיא פגעה בי מאחורה, אם יהיה צורך אוכל להמציא לכם אותם". המדובר לכאורה בראיות ועדויות בעלות משקל ממשי, אשר להימנעות מהצגתן יש לייחס משקל בלתי מבוטל.

לא זו אף זו. הנתבע טען שסבל פגיעות בצדו השמאלי, אלא שבבדיקה הגופנית נמצא "שפשוף עור עמוק בברך שמאלי. בחזה צד שמאל. בכף יד שמאל", "ללא ממצא חריג", באופן המתיישב עם פגיעת חלקו השמאלי של גופו, בצדו של רכב התובעת.

התנהלות הצדדים לאחר התאונה אף היא מעידה על שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. הנתבע, אשר טען לנזקים כספיים ממשיים (השבתה ואובדן מוחלט של האופנוע) כמו גם לנזקי גוף, לא דרש מהתובעת או מחברת הביטוח פיצוי ושיפוי בגין נזקיו. ניסיונותיו של הנתבע להבהיר את התנהלותו, הותירו תהיות לא מעטות, לבטח כאשר הנתבע טען שהונחה ע"י סוכן הביטוח של התובעת לטפל באופנוע ו"להוסיף את זה לתביעה", כדבריו.

העובדה שהתובעת בחרה להתמקד בפינוי הנתבע לקבלת טיפול רפואי, חלף החלפת פרטים מסודרת, אינה מעידה על הודאה באשם, אלא על סדר עדיפויות במצב בו בתאונה נפגע רוכב אופנוע. טענת ב"כ הנתבע בסיכומיה ולפיה, "אם היתה סבורה (התובעת) שהוא אשם בתאונה, בוודאי לא היתה מרגישה צורך לקחת אותו לטיפול רפואי", טוב היה אלמלא נטענה. אם בפינוי פצוע לקבלת טיפול יהא משום הודאה באחריות, נהגים ומשתמשי הדרך יאלצו לעשות חושבים לפני שהם מושיטים עזרה לנפגע בתאונת דרכים, דבר שאינו מתקבל על הדעת.

מאחר שדו"ח השמאי ניתן להערכת שווי התיקון ל"נזק לאורך צד ימין", נזק שהוכח, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעות 5,570 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. יצוין, כי בגין הדיון הראשון פוצו התובעים בהוצאות נפרדות ומכאן, שלא מצאתי להחמיר עם הנתבע ולחייבו בהוצאות בשיעור גבוה יותר.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: